סוסיתא הייתה עיר יוונית-רומית בפרובינקיית פלשתינה, שהייתה ממוקמת בראש המצוק של רמת הגולן 350 מ' מעל ו- 2 ק"מ מזרחית לכנרת. לעיר היה גם נמל קטן בכנרת. העיר הייתה חלק מהדקפוליס (עשר הערים) שהיו קשורות יותר ליוון ורומי מאשר לאוכלוסייה באזור שהייתה ברובה יהודית.
מקור השם סוסיתא הוא בארמית ומקורו בצורה של העיר במבט מהאוויר שדומה באופן חלקי לצוואר וראש של סוס, השם היווני (היפוס) והערבי (קלעת אל-הוס) משמעותם דומה.
היסטוריה
התקופה ההלניסטית
סביר להניח כי היה ישוב קדום במקום עוד טרם התקופה ההלניסטית בארץ ישראל אבל העיר עצמה הוקמה על ידי מתיישבים יוונים הלניסטים בערך בשנת 200 לפני הספירה. אזור זה של דרום רמת הגולן היה אזור מחלוקת בין שתי שושלות יווניות שמוצאם מאלכסנדר מוקדון - בית סלאוקוס ששלט מאזור סוריה של ימינו ובית תלמי ששלט מאזור מצרים של ימינו. סביר להניח כי לאור מיקומה של העיר היא הוקמה במקור כמבצר קדמי של בית סלאוקוס, גם השם היווני אנטיוכיה היפוס (ביוונית: Αντιόχεια του Ίππου) מעיד על כך.
עם התחזקות בית סלאוקוס באזור גדלה העיר והפכה להיות עיר מדינה (פוליס) ששלטה לא רק על העיר אלא גם על סביבותיה. לעיר נוספו מקדש, שוק, ומבנים מרכזיים נוספים. גודלה של העיר היה מוגבל באספקת המים אליה שהתבסס על איסוף מי גשמים בבורות מים במהלך החורף, דבר זה מנע גידול משמעותי באוכלוסיית העיר.
בשנת 80-83 לפני הספירה, בתקופת החשמונאים נכבשה העיר בתקופתו של אלכסנדר ינאי ועל פי ההיסטוריון יוספוס פלביוס אנשי העיר אולצו להתגייר ועברו ברית מילה.
התקופה הרומית 
בשנת 63 לפני הספירה כבש פומפיוס את אזור סוריה ויהודה ובכך סיים את שלטון בית חשמונאי. סוסיתא הפכה אחת מקבוצה של ערים יווניות באזור שקיבלו אוטונומיה, הקבוצה נקראה דקפוליס (עשרת הערים). בתקופה זו נהנתה סוסיתא מאוטונומיה יחסית והיא הטביעה מטבעות מקומיות עם הטבעה של סוס לכבוד שם העיר.
סוסיתא הועברה על ידי הרומאים להורדוס בשנת 37 לפני הספירה ולפרובינקיה של סוריה בשנת 4 לפני הספירה. על פי יוספוס פלביוס סוסיתא הייתה עיר פאגנית ונחשבה ליריבתה המושבעת של העיר היהודית טבריה שהוקמה בערך באותה תקופה. אם כי כנראה שהתגוררו בעיר יהודים שכן יוספוס פלביוס מדווח שבתקופת המרד הגדול, רצחו תושבי העיר את תושביה היהודים וכן ידוע שיהודים מהעיר השתתפו בתקיפת העיר מגדל.
לאחר הכנעת היהודים בשנת 135 לספירה במרד בר כוכבא והפיכת יהודה לפלשתינה זכתה העיר לפריחה. העיר הוקמה מחדש במבנה הרומי עם רחובות מקבילים כאשר הרחוב המרכזי הוא הדקומנוס שחצה את העיר ממזרח למערב. הרחוב עוטר במאות עמודי גרניט אדומים שיובאו ממצרים והדבר מעיד על עושרה של העיר. העיר הוקפה בחומות חדשות ובעיר הוקם מקדש לקיסר וכן תיאטרון, אך הדבר המשמעותי ביותר היה בניית אמת מים שהובילה מים לעיר באמה שאורכה 25 ק"מ, מאזור המפל השחור שבנחל אל על ברמת הגולן עד לעיר.
התקופה הביזנטית 
עם החלוקה מחדש של הקיסר דיוקלטיאנוס בתקופה הביזנטית הפכה העיר חלק מהפרובינציה פלשתינה סקונדה שכללה את הגליל ורמת הגולן. עם הפיכת הנצרות לדת הרשמית של הקיסרות הפכה הפרובינציה למוקד בניית כנסיות ומנזרים והחלו עולי רגל להגיע לאזור דבר שהוביל לפריחה מחודשת של העיר.
אין עדויות על נוצרים בעיר לפני שנת 300 לספירה וקבר פגאני שנחפר ליד חומות העיר (אדם בשם הרמס) מעיד על הופעה מאוחרת של הנצרות בעיר, אם כי בשנת 359 לספירה העיר הופכת מקום מושבו של הבישוף (יש עדות על בישוף בשם 'שמעון מסוסיתא' בכתבים הנוצריים) ויש עדות ל- 4 בתי כנסיות מאותה תקופה.
העיר מוזכרת בתלמוד הירושלמי בשביעית כעיר הפטורה מתרומות ומעשרות.
עם שקיעתה הכללית של האימפריה הביזנטית במאה ה-6 לספירה, שוקעת גם העיר.
התקופה הערבית הקדומה
בית אומיה פלשו לפלשתינה במאה ה-7, משלימים את הכיבוש בשנת641. השליטים הערביים התירו לתושבי סוסיתא הנוצריים להמשיך ולדבוק בנצרות, אך העיר המשיכה להדרדר. בשנת 749 בעקבות רעידת אדמה שהרסה את העיר, העיר נעזבה ולא יושבה מחדש.
התקופה הישראלית
במלחמת העצמאות נכבש המוצב הסורי, שהיה במקום, על ידי חברי קיבוץ עין גב והוקמה במקום עמדה קדמית של צה"ל שניצלה את המבנה הטופוגרפי השולט של סוסיתא. עמדה קידמית זו שימשה את צה"ל עד למלחמת ששת הימים. עד היום עדיין ניתן לראות בחלקה הצפוני מערבי של העיר רכבל שנבנה בשנת 1948 על ידי סא"ל דוד לסקוב לצורך אספקת ציוד מקיבוץ עין גב לחיילים שישבו על ההר. כמו כן יש על ההר גם שרידים רבים של תעלות קשר ועמדות ירי שהיו חלק מהמוצב של צה"ל במקום. ביום העצמאות ה- 19 של מדינת ישראל ה' אייר תשכ"ז נהרג מפקד המוצב סרן רמי זית. רמי זית היה ההרוג האחרון לפני מלחמת ששת הימים. האנדרטה לזכרו נמצאת בקצה המערבי של ההר ולידה נטועים שני עצי זית.
חפירות ארכאולוגיות
החפירות הראשונות בעתיקות העיר נעשו בשנת 1885 על ידי הארכאולוג הגרמני גוטליב שומכר, שחפר באזור רמת הגולן הוא זיהה את המקום בטעות כגמלא העתיקה. החפירות הומשכו בשנים 1951-1955 על ידי הארכאולוגים הישראלים: מיכאל אבי-יונה, עמנואל דמתי, קלר אפשטיין ומנדל נון, אשר חשפו את הכנסייה הביזנטית, שכנראה גם הייתה מקום מושבו של האפיסקופוס.
החפירות חודשו בשנת 2000 בראשות הארכאולוג ארתור סגל מאוניברסיטת חיפה והן כוללות גם משלחות חפירה מחו"ל. האחת של האקדמיה הפולנית למדעים והשניה של אוניברסיטת קונקורדיה מסנט פול מיניסוטה ארצות הברית. החפירות אמורות להימשך עד שנת 2009. החפירות מתמקדות במספר אתרים בעיר: הפורום של העיר, המקדש לקיסר, מקדש הלניסטי גדול, שערי העיר הרומית, שתי הכנסיות הביזנטיות, חומות העיר ומבנה נוסף שלא ברור עם הוא כנסייה או בית כנסת.
אזכורים בברית החדשה
העיר אינה מוזכרת במפורש בברית החדשה אך יש המפרשים מספר אירועים בברית החדשה כאילו התרחשו בה.
|
